בר"ע 23463-05-17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בדבר מחלת עבודה ודרגת נכות של מבקש. המבקש, חשמלאי יליד 1947, סבל מפגיעה מוכרת בעבודה המכונה "כאבי ברכיים שמאליות", וכתוצאה מכך נקבעה לו בשנת 2014 דרגת נכות יציבה של 10%. המבקש ערער בטענה שדרגת הנכות אינה הולמת. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את הערעור ואישר את החלטת הוועדה. בית המשפט לא מצא כל טעות בקביעת הוועדה לדרגת נכות של 15% בשל שינויים ניווניים בברכו השמאלית של המבקש, אשר חלה תחת סעיף ליקוי שונה מזה של הפגיעה במיניסקוס הקודמת. בית המשפט הסכים עם התאמת סעיף הליקוי על ידי הוועדה למצבו הרפואי הנוכחי של המבקש, וציין כי קביעת נכות לפי שני הסעיפים אינה ראויה, שכן היא תהווה פיצוי כפול בגין אותה מגבלה תפקודית. יתר על כן, בית המשפט שקל את הראיות הרפואיות ולא מצא עילה להתערב בפרשנותה של הוועדה לחומרת השינויים הניווניים של המבקש. טענות המבקש בדבר בדיקה קלינית חלקית והיעדר התרעה על ההשלכות של אי שיתוף פעולה נדחו אף הן, שכן בית המשפט לא מצא כל אינדיקציה לאי שיתוף פעולה ולא לטעות משפטית בהליך הוועדה. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין בסיס משפטי המצדיק מתן רשות ערעור, ובקשת רשות הערעור נדחתה. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של הצדדים ונמסרה להם לאחר מכן.