ע"א 533/84

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת בין בנק לבין שניים מלקוחותיו בנוגע למערכת חובות וערבויות שנוצרה ביניהם. לקוח א', שלוותה כספים מהבנק, לא הצליח לפרוע את חובותיו, מה שהוביל את הבנק לעקל 81 אלף דולר מהפיקדונות של לקוח ב', אותם ערבה. לקוח ב' פנה לבנק בבקשה להחליף את הערבויות במשכנתאות על נכסי דלא ניידי, אך הבנק עיקל את הכספים לפני שהערבויות הוחלפו באופן רשמי. בית המשפט המחוזי פסק לטובתו של לקוח ב', וקבע כי אכן נעשה הסכם להחלפת הערבויות וכי תפיסת הכספים על ידי הבנק לא הייתה מוצדקת. הבנק ערער על החלטה זו, אך בית המשפט העליון אישר את ממצאי בית המשפט המחוזי, שהתבססו על הצהרות עדים, וקבע כי הבנק אכן הסכים להחלפה. באשר לסכום שהבנק היה צריך להחזיר ללקוח ב', קבע בית המשפט כי מאחר שלקוח ב' קיבל 51,000 דולר מלקוח א' במסגרת הסכם פשרה, יש לנכות סכום זה מתוך 81,000 הדולרים שהבנק תפס. לפיכך נדרש הבנק להחזיר ללקוח ב' 30 אלף דולר בלבד. עוד קבע בית המשפט העליון כי מאחר וללקוחה ב' יש זכות למשוך את כספה מחשבונה במטבע חוץ, על הבנק להשיב את הכסף במטבע המקורי. עם זאת, הריבית על הסכום המוחזר תחושב במטבע ישראלי לפי השער היציג במועד התשלום. עוד הודגש בהחלטה כי למנהל האשראי של הבנק יש סמכות לערוך הסכמים כאלה וכי סביר שלקוח ב' יניח זאת. בעקבות זאת חויב הבנק לשלם ללקוח ב' 81,000 דולר בתוספת ריבית של 11% ממועד התפיסה.