בר"מ 7298/06

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למחלוקת על ארנונה שנגבתה על מבנה תעשייה ברחובות, שבבעלות המבקש. הבניין, שיועד להשכרה מסחרית, היה נושא למחלוקת מס בין המבקשת לבין עיריית רחובות. ועדת הערר של העירייה קבעה לראשונה בשנת 2002 כי המבנה, שהיה בבנייה, אינו ראוי לשימוש ולכן אין לחייבו במס. עם זאת, בשנת 2003 הפכה הוועדה את החלטתה לאחר שקבעה כי ניתן להשתמש בבניין בהשקעה סבירה, והוטלו מיסים. המבקשת טענה כי שינוי החלטת הוועדה פגע בזכות הטיעון שלה וכי ההחלטה משנת 2002 צריכה לעמוד בעינה. עוד טענה כי חובת תשלום המס בשנת 2003 הייתה רטרואקטיבית. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את ערעורו של המבקש, תוך שהוא מסתמך על תקנות פרוצדורליות ועל שיקול דעתה של ועדת הערר בענייני מיסוי. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה התבססה על ראיות עובדתיות חדשות ולכן היא חוקית. כעת, מבקש המבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, כבוד השופט נ' ישעיה אינו מוצא טעם בבקשה. הם מסכימים עם פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעניין זכות הטיעון ומציינים כי הסכמתה של המבקשת לוותר על זכותה מחזקת עמדה זו. בנוסף, השופט ישעיה מדגיש כי יש להתערב בשיקול דעתה של הוועדה בעניינים פיסקליים רק כדי למנוע תוצאות בלתי מספקות. מאחר שהחלטות הוועדה התבססו על נתונים עובדתיים שונים, ובית המשפט לעניינים מנהליים כבר אישר את ההחלטה משנת 2003, השופט ישעיה אינו רואה טעם ליתן רשות ערעור. השופט מדגיש כי אל לו לבתי המשפט להתעמק בעניינים עובדתיים שהוכרעו על ידי בתי המשפט הפרוצדורליים, במיוחד כאשר לא מתעוררות שאלות משפטיות חדשות. לפיכך, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים נדחית.