תפ"ח 3770-10-10

תקציר

הנאשם הואשם ברצח בכוונה תחילה של אשתו ההרה. בכתב האישום צוין כי בעקבות ויכוח, הנאשם הצטייד בסכין וחנק ודקר את אשתו מספר רב של פעמים וגרם למותה. הנאשם טען כי אינו זוכר את האירוע ואינו כשיר לעמוד לדין בשל מחלת נפש. בית המשפט שמע עדויות ממספר פסיכיאטרים, שחלקם מצאו את הנאשם כשיר לעמוד לדין ואחרים שאבחנו אותו עם סכיזופרניה פרנואידית, והגיעו למסקנה שהוא אינו אחראי למעשיו. בית המשפט שקל גם את הודאותיו של הנאשם בפני שוטרים וחוקרים, עליהן ערערה ההגנה מטעמים פרוצדורליים. בית המשפט מצא כי הודעותיו של הנאשם במשטרה נאמרו מרצונו החופשי וקבילות כראיה. עוד נקבע כי הנאשם כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו, שכן הוא מבין את טיבם ואת תוצאותיהם. בית המשפט העדיף את חוות הדעת של פסיכיאטרי המדינה על פני זו של ההגנה, וקבע כי הנאשם סבל מהפרעת אישיות וקשיי הסתגלות, ולא מסכיזופרניה פרנואידית. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנאשם החליט לרצוח את אשתו, נעדר התגרות והכין עצמו לרצח, תוך סיפוק היסודות הנפשיים הנדרשים לעבירת הרצח בכוונה תחילה. בעקבות זאת הרשיע בית המשפט את הנאשם ברצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2) ו-301 לחוק העונשין.