ת"א 20162-12-18

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבע, עו"ד רובין, השמיץ את התובע, עו"ד גורדון, בשני מכתבים. במכתב הראשון, שנשלח לנמענים רבים ובהם ראש העיר, חברי מועצת העיר ורשויות משפטיות ומשטרתיות שונות, הואשמה עו"ד גורדון בהתנהגות מושחתת, השפעה שלילית על היועצת המשפטית המייצגת את העירייה, קשרים הפוגעים בכבוד מקצועה ועמידה בפני חקירות והליכים פעילים. המכתב השני, שנשלח לראש העיר ולחברי המועצה, חזר על הטענה כי עו"ד גורדון פעל באופן מושחת. בית המשפט קבע כי טענות אלה, שנשלחו למספר רב של גורמים שאינם קשורים זה לזה, נועדו לפגוע במעמדו ובשמו הטוב של עו"ד גורדון. הם לא הוגשו בתום לב, ולא היו חשדות סבירים שניתן להצדיקם על פי החוק. לפיכך, טענת ההגנה של עו"ד רובין כי הוא מאמין באמיתות טענותיו לא התקבלה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי עו"ד רובין לא הביא כל חשד סביר או ראיה לתמיכה בטענותיו, ואף התחמק משאלות בנושא במהלך חקירתו הנגדית. בית המשפט הדגיש את חומרת ייחוס המעשים הפליליים לסניגור ציבורי הנלחם בשחיתות, את האמינות הניתנת לעורכי דין ואת חוסר ההתנצלות או הפסילה של עו"ד רובין, ובמקום זאת בחר לחזור על הטענות. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות כוונתו של עו"ד רובין לפגוע, פסק בית המשפט לעו"ד גורדון פיצויים בסך 120,000 ₪ והוצאות משפט נוספות בסך 25,000 ₪.