ת"א 34979-08-16

תקציר

התובעים, בעלי המניות בחברה, טענו כי גיוסי ההון שביצעה החברה בשנים 2016 ו-2017 דיללו את אחזקותיהם שלא כדין. ההליך כלל שלוש הנפקות נפרדות לציבור. ההנפקה הראשונה והשלישית היו עניינם העיקרי של התובעים, שטענו כי הם מפלים ושוללים מהם את זכויותיהם כבעלי מניות מיעוט. בית המשפט בחן האם התובעים עמדו בנטל ההוכחה הראשוני המוטל עליהם לבסס טענת אפליה לכאורה. נמצא כי נסיבות ההנפקה הראשונה לציבור עוררו חשש כי היא תיטיב עם בעל השליטה, מר גולדפינגר, על חשבון המיעוט. בפרט, ההנפקה לא הותנתה בכך שמניות החברה יחזרו להיסחר, וההשקעה המינימלית הנדרשת עמדה על 45 אלף שקל, מה שהפחית את הסיכוי להשתתפות מהציבור הרחב. כמו כן הוכח כי למר גולדפינגר הייתה השפעה על תנאי ההנפקה ותמחורה. כמו כן, הובאו ראיות לכך שהמניות הונפקו במחיר נמוך מערכן הריאלי, תוך הסתמכות על חוות דעת מומחים ועל שוויה בספרים של החברה. עם זאת, הנאשמים הצליחו להפריך חששות אלה. הם הוכיחו כי המחיר שהתקבל בהנפקה השלישית לציבור, שנערכה בנסיבות שונות, ומחיר השוק זמן קצר לאחר מכן, שיקף את השווי הריאלי של המניות. בית המשפט מצא כי ההנפקה השלישית בוצעה מתוך כוונה להחזיר את החברה למסחר, ו-80% ממנה הופנו למשקיעים מוסדיים. זאת, יחד עם תמיכת הדירקטורים שמונו על ידי מר ויגיזר, שלא השתתפו בהנפקה הראשונה, הצביעו על כך שמחיר ההנפקה הראשונה לא היה מפלה. בסיכומו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים הצליחו להראות כי ההצעות לא שללו מהתובעים את זכויותיהם. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.