ע"א 81/73

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של בית המשפט העליון בתיק של רכישת רכב. המערערת רכשה רכב מבעל חניון למכירת רכבים, וביררה מראש עם משרד הרישוי כי לרכב לא נרשמו שעבודים. עם זאת, התברר כי הרכב אכן שועבד למשיב, כאשר המשכון נרשם אצל רשם החברות. שאלת המפתח הייתה האם המערערת רכשה את הרכב בתום לב, לפי סעיף 34 לחוק המכר, המסדיר את תקנת השוק. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, בקובעו כי תקנת השוק אינה מניחה תום לב באופן אוניברסלי. נטל ההוכחה לביסוס תום הלב מוטל על הקונה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי החוק אינו מבחין בין סוגים שונים של טובין בכל הנוגע להסדרת השוק; כל הטובין מטופלים באופן שווה לפי סעיף 34. רשלנות בחקירת פגמים פוטנציאליים בבעלות, בהיעדר נסיבות מחשידות, אינה שוללת תום לב. במקרה דנן, הימנעותו של המערער מחקירה נוספת לא הצביעה על חוסר תום לב, מה גם שהנסיבות לא עוררו חשד כלשהו. בית המשפט גם דחה את הטענה כי קנייה מסוחר משמעה באופן אוטומטי חוסר תום לב, ולא מצא סיבה להניח כי לרכב בבעלות החברה יש סיכוי גבוה יותר שיהיו שעבודים מאשר לרכב בבעלות יחיד. לפיכך התקבל הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל. משכך, חויב המשיב לשאת בהוצאות המערער בשתי הערכאות, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ליש"ט. פסק דין זה מחזק את עקרונות תום הלב ותקנת השוק, ומספק בהירות לגבי האחריות של הקונים במצבים כאלה.