סע"ש 66221-07-18

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקיו על שכר והטבות שלא שולמו. הנתבעות היו שתי חברות ובעליהן. התובע טען כי עבד ברציפות באותו מקום עבודה, וכי הנתבעים אחראים במשותף לשכרו ולהטבות שלא שולמו. בית הדין מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את טענתו להעסקה רציפה. נקבע כי התובע עבד בחברה הראשונה מאוקטובר 2013 עד מאי 2015, ובחברה השנייה מיולי 2016 עד יולי 2017. בתקופות אלו התובע לא הועסק באופן רציף, והיו פערים בהעסקתו. בית הדין בחן את טענות התובעת כנגד כל מעסיק בנפרד. כנגד החברה הראשונה טען התובע כי יש להטיל על הבעלים אחריות אישית בגין השכר וההטבות שלא שולמו. בית המשפט דחה טענה זו, שכן קבע כי אין להסיר את מסך ההתאגדות של החברה, והבעלים אינו אחראי אישית לחובות החברה. לפיכך נדחתה התביעה נגד החברה הראשונה. בפנייה לחברה השנייה, מצא בית הדין כי תלושי השכר שנמסרו לתובע אינם אמינים ואינם משקפים נאמנה את תנאי עבודתו ושכרו. בית הדין קיבל את טענת התובע כי עבד שעות נוספות במהלך עבודתו בחברה השנייה ופסק לו הפרשי שכר בסך 7,410 ₪. עוד הורה בית המשפט לחברה לשלם לתובע 2,079 ש"ח דמי הבראה, 2,539 ש"ח בגין הפרשות לפנסיה, 2,344 ש"ח בגין הפרשות לקרן פיצויים, 3,096 ש"ח בגין פדיון חופשות, 10,000 ש"ח פיצויים לפי חוק הגנת השכר בגין אי מסירת תלוש שכר עדכני ומדויק ו-10,000 ש"ח פיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה כנדרש בחוק. ככלל, תביעת התובע התקבלה באופן חלקי. החברה השנייה חויבה לשלם לתובע את הסכומים המחושבים, והתובע חויב לשאת בהוצאות החברה השנייה, לרבות שכר טרחת עורך דין.