ת"א 53556-07-20

תקציר

התובע, שרכב על אופנוע ללא ביטוח בתוקף, החליק ונפל לבור בכביש ותבע את העירייה בגין רשלנות. העירייה טענה כי ידיו של התובע היו טמאות וכי הוא לא נפל בשל החור כפי שנטען. עם זאת, השופט מצא כי גרסת התובע לאירועים הוכחה וכי הבור היווה מפגע בדרך. למרות שעל העירייה מוטלת החובה לתחזק את הכבישים, היא לא הצליחה להוכיח כי נקטה אמצעים סבירים לזיהוי המפגע ותיקונו. יתר על כן, העירייה לא הוכיחה כי לא הייתה מודעת לקיומו של המפגע או שהוא נוצר בסמוך לתאונה עד כדי כך שלא יהיה זה סביר לצפות שהעירייה תדע עליו. באשר לסיבתיות, השופט מצא כי רשלנות העירייה הייתה גורם מהותי בתאונה, אך התובע נשא גם באחריות מסוימת לכך שלא האט לקראת פנייה שמאלה. אשמתו התורמת של התובעת יוחסה בשיעור של 20%. השופטת בחנה גם את נזקי התובע, לרבות נזקים לא ממוניים, הפסדי שכר, אובדן כושר השתכרות, סיוע מצד ג' והוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ופסקה לו סך של 150,925 ש"ח, שהופחתו ב-20% בגין אשמתו התורמת. העירייה חויבה לפצות את התובע בהתאם, בצירוף שכר טרחת עורך הדין והוצאות התובע.