עפ"ת 16582-09-19

תקציר

הערעור, המתייחס לתיק פלילי של גרימת מוות ברשלנות, משולל כל יסוד ממשי והוא נדחה. הודעת הערעור נוסחה באופן מזלזל והנימוקים הכלולים בה אינם שוללים את ממצאי פסק הדין המפורט והמנומק של הערכאה הראשונה. הכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, אלא אם נפלה טעות ברורה בפסק הדין או שהמסקנה העובדתית של בית משפט קמא אינה מתיישבת עם הראיות. פסק הדין של הערכאה הראשונה ניתח כראוי את הראיות ודן בכל אחת מהטענות, והראיות שהוצגו היו משכנעות בקביעה כי רשלנות המערער גרמה למותם. מחדלי החקירה לא פגעו ביכולתו של המערער להתגונן. הראיות הקיימות, כגון מיקום הפגיעה, המהירות המינימלית של הרכב וכיוון מעבר החצייה, מראות בבירור כיצד התרחשה התאונה, ולכן לכשלי החקירה אין משקל רב. הראיות הנסיבתיות, כגון הנזק לכלי הרכב, עדויות הרופאים ודברי המנוח, יוצרות תמונה ברורה ומשכנעת, וההרשעה אינה מבוססת על השערות. גם טענות ההגנה בנקודות ספציפיות, כגון מיקום הגופות לאחר התאונה, הנזק לרכב והפגיעות במנוח, אינן משכנעות ואינן שוללות את התרחיש המקובל על בית משפט קמא. טענת המערער כי קיים תרחיש חלופי העולה בקנה אחד עם חומר הראיות אינה חותרת תחת הכרעת הדין, שכן הראיות הנסיבתיות תומכות באופן מובהק בתרחיש המומחה שאימץ בית המשפט. לבסוף, בית המשפט לא יתערב בעונש שהוטל, שהוא ראוי ומביא בחשבון את אופי ההרשעה ותוצאותיה.