ע"פ 5815/22

תקציר

לאחר שקילה מעמיקה של הראיות והטיעונים שהוצגו, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי העונש הראשוני שנגזר על המערער היה מקל יתר על המידה, מה שהביא להחלטה על החמרת העונש והפיצוי. המערער ביצע שורה של עבירות מין חמורות בקטין במשך למעלה מעשור, תוך ניצול מערכת יחסים אבהית לגרימת נזק נפשי ונפשי. מתוך הכרה בנזק הרב שנגרם, הדגיש בית המשפט את חומרתן של עבירות מסוג זה, ובפרט כלפי קטינים במסגרת המשפחה, והדגיש את חשיבותה של החמרת הענישה כך שתשקף את חומרת העבירה ותרתיע מפני מעשים דומים. בהסתמך על תקדימים, ציין בית המשפט את חוסר העקביות בגזרי הדין בהשוואה למקרים דומים, בהם הוטלו עונשים חמורים יותר. כתוצאה מכך הוגדל עונשו של המערער מ-16 ל-18 שנים, והפיצוי לנפגע הועלה מ-60,000 ₪ ל-200,000 ₪, מתוך הכרה בהשפעה הבלתי הפיכה על חיי הקורבן. בית המשפט הביע תקווה כי הפיצוי המוגדל יסייע להחלמתו של הקורבן, אם כי הכיר בכך שלעולם לא ניתן יהיה לבטל את הנזק שנגרם במלואו. שני השופטים ג' כנפי שטייניץ ור' רונן הסכימו עם פסק דינו של השופט י' וילנר.