ת"א 42715/07

תקציר

בתביעה בגין נזקי גוף שהגישה תובעת לאחר תאונת דרכים בשנת 2005, פסק השופט לטובתה. האירוע התרחש כאשר התובעת, שהתכוננה לנסוע במושב האחורי ברכבו של בעלה, התכופפה להסדיר את תנוחת הישיבה ואצבעה נקטעה על ידי סגירת דלת תא המטען על ידי בעלה, שלא ראה אותה. למרות הכחשת אחריותו של הנתבע, השופט מצא את עדותה של התובעת, הנתמכת בעדותו של בעלה, משכנעת. באשר להגדרת התאונה כ"תאונת דרכים" על פי הדין הישראלי, קבעה השופטת כי נסיבות התאונה, שעניינה סגירת דלת תא המטען לאחר העמסת מטען אישי, מהוות "שימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה", ולפיכך נזקי התובע נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. השופטת דחתה את טענת הנתבעת כי החריג ל"פריקה וטעינה" חל במקרה זה, שכן המזוודה שהונחה בתא המטען הייתה שייכת אישית ולא "מטען". לפיכך, נזקי התובע לא נבעו מהעמסת מטענים, והחריג לא חל. השופט הדגיש את ההבחנה בין פעילות פרטית לפעילות עסקית ביחס לפריקה וטעינה, וקבע כי סגירת תא המטען חיונית לנסיעה ולכן נשקלת השימוש ברכב. ההחלטה התקבלה לטובת התובע, והצדדים זומנו להתייצב לדיון קדם משפט בנובמבר 2009.