סע"ש 71276-10-21

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעים, תבעה את הנתבעים בגין שכר שלא שולם לה וניכויים משכרה שלא הועברו לקופה שלה במהלך עבודתה אצלם. הנתבעים לא הציגו ראיות מספיקות לסתור את טענות התובע, אלא הסתמכו על מסמכים שאינם עקביים ונמנעו מהצגת ראיות ועדים רלוונטיים. בית הדין העדיף את גרסת התובעת ופסק לטובתה לגבי תקופת ההעסקה, וקבע כי עבדה ממאי 2017 עד מאי 2019. בית המשפט קיבל גם את טענותיה בדבר ניכויים שלא כדין משכרה והפרשות שלא שולמו לפנסיה ופיצויים, וקבע כי הנתבעים לא העבירו סכומים אלה לקופת התובעת כנדרש בחוק. עם זאת, חלק מתביעות התובעת, כגון פיצוי הלנה ופיצוי הלנת שכר, נדחו באופן משמעותי. באשר לדמי הבראה ודמי חגים, קיבל בית הדין באופן חלקי את טענות התובעת, שכן הנתבעים לא הוכיחו כי התובע לא עבד יום לפני ואחרי החגים. הנתבעים גם לא הצליחו להוכיח כי התובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת, ובכך דחו את תביעתם לקיזוז. כתוצאה מכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סכומים ספציפיים בגין החזר ניכויים שלא כדין, קצבת פנסיה ופיצויים, דמי הבראה ודמי חגים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. בנוסף, חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין. פסק הדין גם פירט את זכויות הצדדים לגבי כל ערעור אפשרי.