בש"פ 7235/18

תקציר

מדובר בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שלא לאפשר למערערת לחזור בה מהסכמתה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגדה. המערערת טענה כי הסכימה מתוך לחץ וכי יש לחזור בה מהסכמתה משום שהראיות שנבחנו בשלב המעצר הן גולמיות ואינן קבילות. היא גם ביקשה לקיים דיון לגופן של הראיות. החלטת בית המשפט המחוזי הייתה כי הסכמתה של המערערת ניתנה מרצונה החופשי לאחר התייעצות עם בא כוחה, וכי אין מקום לשקול מחדש את שאלת הראיות לכאורה. השופטת דחתה גם את טענותיה בנוגע לחומר הראיות ולעילות המעצר. לאחר שבחן את הערעור, החליט השופט לדחות אותו, ואישר כי הסכמתו של נאשם לקיומן של ראיות לכאורה היא בדרך כלל בלתי הפיכה. הסכמתה של המערערת ניתנה לאחר התייעצות ועל סמך המלצת בא כוחה. בית המשפט לא מצא ראיות ללחץ וציין כי ההסכמה עמדה על כשנה. עוד קבע השופט כי די בהסכמת המערער כדי לבסס את קיומן של ראיות לכאורה וכי פתיחת הדיון מחדש דורשת סיבה חזקה דיה, שלא הוצגה במקרה זה. זאת ועוד, טיב הראיות שנבחנו בשלב המעצר ונכונות הדין החל לא היוו עילה לעיון חוזר. מאחר שהסכמת המערער נותרה בעינה, לא היה צורך להתעמק בשאלות כלליות. השופטת הסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר למערערת לחזור בה מהסכמתה ודחתה את הערעור, תוך שהיא מציינת כי ניתן לדון בנפרד בתנאי מעצרו של המערער.