ת"א 16682-12-21

תקציר

מכללת אתגר תבעה את מינהל מקרקעי ישראל בדרישה להכיר בזכויותיה בחלקת קרקע בבאר שבע, אותה רכשה מנשות אמי"ת בשנת 2012. המכללה טענה כי בחוזה שנחתם בשנת 1958 נמכרה כל חלקת הקרקע, ששטחה 5,888 מ"ר, לאמי"ת. עם זאת, בחוזה צוין במפורש כי המכירה היא עבור 4,000 מ"ר בלבד. המכללה טענה כי נפלה טעות סופר וכי במהלך השנים, באמצעות מצגים והתנהלות הצדדים, הושבחה זכותה של אמי"ת בקרקע הנוספת. בית המשפט קבע כי הטענה אינה עקבית וכי המכללה, שרכשה את הזכויות מאמי"ת בשנת 2012, לא יכלה לרכוש יותר זכויות מאשר אמי"ת. עדי אמי"ת אישרו כי מעולם לא רכשו זכויות קנייניות בשטח הנוסף. טענת המכללה כי הקרקע הוקצתה לאמי"ת בשנת 1958 נזנחה, ונטען כי ההקצאה בוצעה בשנת 2006. אולם, גם טענה זו נדחתה שכן העדים העידו כי הקרקע הנוספת מעולם לא הוקצתה לאמי"ת. בנוסף, נדחו גם הטענות החלופיות לפיהן החזקת המכללה בקרקע שיפרה את זכויותיה של אמי"ת במקרקעין, וכי המכללה רשאית לרכוש את הקרקע לפי סעיף 23 לחוק המקרקעין. בית המשפט הדגיש כי לא ניתן לספק אדמות מדינה באמצעות מסמך כללי וכי התנהלות הרשויות שלא פעלו נגד השימוש בשטח הנוסף לאורך השנים לא יצרה כל זכות למכללה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעת הפרה את חובתה לרשום את זכותה של אמי"ת על 4,000 מ"ר קרקע בשנת 1958. לפיכך, היא הורתה לנאשם לתקן זאת בתוך תשעה חודשים. עם זאת, מאחר שהנתבע הודה בכך, ולא היה זה הבסיס לתביעה, חויבה המכללה בהוצאות מופחתות בסך 30,000 ₪, שישולמו תוך 60 יום. התביעה נדחתה לגופה או מחמת מרשם.