עמ"ת 22323/10

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית משפט השלום ברמלה לשחרר את המשיב, שהוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפה בנסיבות מחמירות, למעצר בית במקום להחזיקו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. ערכאת הערעור דחתה את ערעור המדינה אך הגדילה את סכום הפיקדון במזומן כתנאי לשחרורו של המשיב. כתב האישום מייחס למשיב ולאדם נוסף דקירה של שני בני אדם וגרימת חבלות מרובות. המדינה ביקשה את מעצרו של המשיב על יסוד חזקת המסוכנות והרשעתו הקודמת בעבירת אלימות. בית משפט קמא הכיר בקיומן של עילות מעצר וראיות לכאורה, אך הורה על בדיקת שירות המבחן לבחינת האפשרות לחלופת מעצר. שירות המבחן המליץ על חלופה, ובית משפט קמא הורה על שחרורו של המשיב בכפוף לתנאים מסוימים, לרבות פיקוח אלקטרוני, ושחרור במזומן וערבות צד ג'. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות, הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא בדבר עוצמת הראיות והצורך בתסקיר מבחן. נמצא כי בית משפט קמא שקל כראוי את חומרת העבירה ואת כלל המעצר במקרים כאלה. עם זאת, ערכאת הערעור הגדילה את סכום ההפקדה במזומן. הערעור נדחה, תוך אישור שחרורו של המשיב בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, כפי ששונו על ידי ערכאת הערעור. המשיב הוזהר כי כל הפרה של תנאי השחרור תביא למעצרו מחדש ולמעצרו.