רע"א 14059-05-24

תקציר

פסק הדין המדובר דוחה ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לאפשר הצגת ראיות הסותרות פסיקה קודמת של המוסד לביטוח לאומי בנוגע לתביעת פיצויים של נפגע תאונת דרכים. המשיב, שהיה מעורב בשתי תאונות נפרדות, ביקש לערער על קביעת המל"ל כי התאונה הראשונה לא גרמה לנכות נפשית כלשהי. הערכאה הנמוכה יותר נעתרה לבקשת המשיב להציג ראיות נוספות בדמות עדות מומחה בנימוק כי לוועדה הרפואית של המל"ל לא הייתה גישה לכל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים הנוגעים לבריאותו הנפשית של המשיב. המערערת טענה כי יש לבחון את שתי התאונות בנפרד, וכי קביעת המל"ל ביחס לתאונה הראשונה מחייבת. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק של התערבותן המוגבלת של ערכאות הערעור בהחלטות פרוצדורליות, וציין כי פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר היה מוצדק בשל מידע רפואי יוצא דופן הקשור למצבו הנפשי של המשיב. הכרעת הדין מדגישה את הנסיבות החריגות המצדיקות הצגת ראיות הסותרות את החלטות המל"ל, ובמקרה זה, את הצורך בהערכה מקיפה של מצבו הנפשי של המשיב בעקבות שתי התאונות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיב.