ע"מ 50290-04-18

תקציר

המשיב, מינהל מס ערך מוסף בפתח תקווה, ביקש לדחות ערעור מס שהגישה המערערת בעניין חיובים וגבייה של חובות מס ערך מוסף (מע"מ) מהשנים 2001-2004, בעילה של התיישנות מהותית והיעדר סמכות מהותית. המערערת לא ערערה על החלטות המשיב בתוך 30 הימים שנקבעו, והשומות הפכו לסופיות. זאת ועוד, בערעורו של המערער לא נכללו טענות מהותיות הנוגעות לשומות המס עצמן, אלא התמקדו בערעור על הליכי גביית החוב. לדברי בית המשפט, ערעורי מס לפי חוק מע"מ מוגבלים לעניינים ספציפיים המנויים בחוק, שאינם כוללים הליכי גביית חובות. בית המשפט הדגיש כי הערעור הוגש הרבה מעבר לתקופת הערעור ולכן אין לו סמכות לדון בטענות המערער. משכך, החליטה השופטת לדחות את הערעור מבלי לדון בו מעבר לכך, תוך נקיטת זהירות במה שנחשב לאמצעי קיצוני, וקביעה כי למערער לא הייתה כל אפשרות להצליח. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.