ת"א 1675/05

תקציר

התיק סובב סביב דירת מגורים ברמת גן המשועבדת על ידי בני זוג (המבקשים) לבנק (המשיב) כבטוחה לחוב של 550,000 דולר. הליכי ההוצאה לפועל נפתחו על ידי הבנק לפני קרוב לשנתיים עקב חובות שלא שולמו הקשורים לחברה הקבלנית של המבקשת 1. המבקשים ביקשו צו מניעה זמני לעצירת הליכים אלה והכרזת בטלות על שטר המשכנתא, בצירוף סעד כספי. הבקשה העיקרית הוגשה במאי 2005, ובנובמבר 2005 הוגשה בקשה לצו מניעה זמני. בקשה זו, ובעקבותיה, נדחתה על ידי בתי המשפט במהלך השנים הבאות, בעיקר בשל הסדרים פרוצדורליים וערעורים. ההכחשה לא התבססה לגופו של עניין. כעת מבקשים המבקשים הכרעה חדשה בבקשתם לצו מניעה זמני. השופט קובע כי השיהוי הרב בהגשת הבקשה הראשונה לסעד זמני – כמעט שנתיים לאחר תחילת הליכי ההוצאה לפועל, וכחצי שנה לאחר הגשת התביעה העיקרית – שולל את עצם תכליתו של סעד זה. יתר על כן, סיכויי ההצלחה של המבקשים לגופו של עניין נראים חלשים, שכן טענותיהם בעל פה סותרות מסמכים בכתב. לבסוף, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, נוכח האינטרסים הקנייניים, הכלכליים והציבוריים הכרוכים בהליכי מימוש משכנתא. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחית, והמבקשים נדרשים לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.