תלה"מ 41031-10-20

תקציר

לאחר נישואין שנמשכו 35 שנה, ללא הסכם ממון, קבע בית המשפט כי יש לחלק את הנכסים שנצברו במהלך הנישואין שווה בשווה בין בני הזוג, למעט נכסים מסוימים שנרכשו לפני הנישואין או במהלכם. פסק הדין פירט את השיקולים לחלוקת נכסים, לרבות נכסים עתידיים, כושר השתכרות ותרומת בני הזוג למשפחה. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת לחלוקה לא שוויונית של המשאבים ולא מצא לה כל הצדקה. היא גם דחתה טענות להברחת רכוש על ידי שני הצדדים, שכן הסכומים שנמשכו נלקחו בחשבון ביתרת המשאבים. באשר לפדיון ימי החופשה של הנתבעת, קבע בית המשפט כי יש לחשב את חלקה של התובעת במועד פרישת הנתבע ולא כנכס נזיל. בית המשפט קיבל את חישוב המומחה של 230.33 ימי חופשה שצבר הנתבע, על בסיס תלושי שכר, ודחה את טענת הנתבעת כי יש לחלק את החשבון המשותף על בסיס יתרתו השוטפת ולא על פי היתרה בעת הקרע. לתובע נפסק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪, אותם חויב הנתבע לשלם. פסק הדין הדגיש את חשיבות חלוקת הנכסים נכון למועד הקרע ופירט את תפקידו של המומחה בהכנת התחשיבים הנדרשים. ככלל, פסק הדין נועד להשיג צדק כלכלי ולספק נקודת פתיחה הוגנת לחייו הנפרדים של כל אחד מבני הזוג.