ת"א 31586-05-24

תקציר

התובעים, במקרה זה, ביקשו לרשום זכויות במקרקעין על בסיס הסכמים שנעשו עם הנתבעים, שהלכו לעולמם מאז. גם התובעים עצמם לא היו בחיים, מלבד התובע מספר 3, שהגיש את התביעה בשם יתר התובעים, שכללו את אביו (תובע מספר 1) ודודו (תובע מספר 4). ההסכמים נערכו בשנים 1964 ו-1969 ונגעו לחלקות קרקע שונות. התובעת מס' 3 ניסתה בעבר להגיש את התביעה לבית המשפט לענייני משפחה אך ללא הצלחה מאחר והנתבעים נפטרו. פסק הדין דוחה את התביעה מכמה טעמים. ראשית, אין קשר ברור בין שתי קבוצות התובעים, וטענותיהם אינן מעוררות שאלות עובדתיות או משפטיות משותפות, כלומר אין לצרף אותן לתביעה אחת. שנית, התביעה אינה מצליחה לייצר צווי ירושה/צוואה עבור התובעים והנתבעים, הנחוצים בעת הגשת תביעה לאחר פטירת צד. תביעתו של התובע מס' 2 בפרט נעדרת כל אינדיקציה מי מגיש אותה, ויידרש צו ירושה כדי להבהיר זאת. בנוסף, התובעים לא נקטו בצעדים להשגת צווי ירושה אלה למרות שהגישו בעבר תביעה שלא צלחה. בפסק הדין מודגש כי אין להשתמש בבית המשפט כאמצעי לאחסון תיקים שאינם מוכנים לדיון וכי התנהלות התובעים אינה ראויה, במיוחד בהתחשב בתקופה הארוכה שחלפה מאז נערכו ההסכמים. לבסוף, התביעה נדחית גם בנימוק שאין זה אינטרס מערכתי לאפשר את המשך קיומה של התביעה כאשר לא ניתן לקדם אותה באופן סביר, במיוחד בהתחשב בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות משנת 2018, המעניקות עדיפות לשימוש יעיל במשאבים שיפוטיים. לפיכך התביעה נדחית בשלב מוקדם, והתובעים יכולים להגיש מחדש כשהיא בשלה, מתוך הבנה שהפיטורים הנוכחיים אינם גורמים נזק ממשי לתובעים.