בר"ע 52672-10-17

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנושא נפגעי עבודה בעניינו של מבקש שסבל ממום עור שהוכר כפגיעה בעבודה. בית הדין המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, ואישר את החלטת הוועדה בדבר שלילת קשר סיבתי בין בעיותיו הנפשיות של המבקש לבין פגיעתו בעבודה, בשל היעדר קרבה בזמן. בית המשפט גם לא מצא טעות בהחלטת הוועדה באשר למועד תחולת הנכות, שכן מדובר בקביעה המבוססת על קריטריון רפואי. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה בדבר אי תחולתה של תקנה 15 נעדרת הנמקה מספקת, והציע להחזיר את המקרה לוועדה לדיון נוסף. המבקש היה עובד תחזוקה בחברת החשמל אשר סבל ממום עורי, שהוכר כפגיעה בעבודה. הוועדה ייחסה את הבעיות הנפשיות למקור ביולוגי וביטלה את הקשר הסיבתי בשל פער זמנים בין הופעת הפגם בעור לבין הופעת תסמינים נפשיים. בית המשפט אישר את החלטת הוועדה, וציין כי טענות המבקש מצביעות גם על התפרצות של תסמינים נפשיים בתקופה האחרונה. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי תפקידה של הוועדה אינו לקבוע את מקור הפגם אלא להעריך את הקשר הסיבתי. באשר לטענות המבקש בדבר ירידה בהכנסות, הציע בית המשפט להאריך את מעצרו לוועדה לשם הבהרה, שכן פרוטוקול הישיבה לא התייחס די הוא לסוגיה זו. פסק הדין אישר במידה רבה את החלטת הוועדה, למעט שאלת הפעלת תקנה 15, שהושארה לדיון נוסף.