בש"פ 3572/98

תקציר

בערעור זה ביקש המערער חלופות מעצר בעקבות אישום בשוד לצד נאשם נוסף בבית המשפט המחוזי בתל אביב. המערער הודה בתכנון וביצוע השוד ונעצר יחד עם הנאשם הנוסף עד למשפט. הוא הציע חלופות כמו מעצר בית בבית אחיו השוטר או שהייה במוסד גמילה מסמים מורשה, תוך שהוא מציין את התמכרותו לסמים כגורם להתנהגותו העבריינית. עם זאת, בית המשפט התמקד במסוכנותו הפוטנציאלית של המערער לחברה, וציין את פעילותו העבריינית האחרונה, הכוללת מספר רב של תיקים תלויים ועומדים במשטרה הקשורים לפריצות, ואת חוסר יכולתו לבסס טענות להתנזרות מסמים. בית המשפט דחה את ההצעה למעצר בית בשל חשש לפיקוח הולם, במיוחד בהתחשב בחובות השיטור של האח ובחוסר האמון שלו כלפי אשתו. גם הבקשה לשיקום נדחתה, שכן בית המשפט הדגיש את הדרישה למחויבות אמיתית להליך הנסיגה, אשר נתפסת לעתים קרובות בספקנות בשל מניעים נסתרים פוטנציאליים של הנאשמים להביא לשחרור. יתר על כן, היעדר אישור של קצין מבחן גרם לכך שלא ניתן היה לשקול חלופה זו על פי הוראות החוק הנוכחיות. בהסתמך על תקדימים רלוונטיים, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין סיבה מיוחדת להצדיק שחרור לצורך שיקום לפני מתן גזר הדין, תוך הדגשת המדיניות המקובלת. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, ואישר את ההחלטה לעצור את המערער עד לסיום המשפט, תוך מתן עדיפות להגנה חברתית. הכרעת הדין הייתה למעשה חזרה על הצורך לשקול את פוטנציאל האיום של הנאשם ואת הנורמות הפרוצדורליות על פני נסיבות אישיות מקלות.