ת"א 25909-05-15

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעת פיצויים של נפגע תאונת דרכים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשמ"ה-1985. התובע, הולך רגל שהיה אז בן 18, נפגע מקורקינט וסבל בעיקר מפגיעות גב. אין חולק כי הנתבע, נהג הקורקינט, אחראי לתאונה. סוגיות המחלוקת העיקריות הן מידת נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, אובדן השתכרות ונזק לא ממוני. בית המשפט מינה מומחה אשר העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 3%. התובעת טענה לדרגת נכות תפקודית גבוהה יותר, ואילו הנתבעת ביקשה דירוג נמוך יותר. בית המשפט קבע את הנכות התפקודית על 5%, מעט מעל הנכות הרפואית, בהתחשב בכאב ובמגבלות של התובע. בית המשפט פסק גם על הפסדי שכר בעבר ובעתיד, וקבע אותם על 100,000 ₪, בהתבסס על השכר הממוצע במשק, ופסק 15,000 ₪ עבור סיוע לזולת והוצאות נסיעה, 3,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ו-12,000 ₪ עבור נזק לא ממוני. סך הפיצוי שנפסק עמד על 130,000 ₪, שישולמו על ידי הנתבעת בתוך 30 יום, בצירוף ריבית, הצמדה למדד המחירים לצרכן ושכר טרחת עורך דין. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עדות המומחה. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.