ע"א 6539/09

תקציר

המשיב, הבעלים הרשום של חלקת קרקע משנת 2005, עתר לבקשת פיצויים מהמערערת בטענה שתכנית להפקעה חלקית של הקרקע הפחיתה את שווי היתרה. המערער טען, כי טענת המשיב אינה תקפה משום שהועלתה מאוחר מדי. עוד נטען, כי שווי יתרת הקרקע לא ירד, ועל כן המשיב אינו זכאי לכל פיצוי. בית המשפט התייחס תחילה לסוגיית מעמדו של המשיב כתובע ומצא כי בעוד שהמערערת צדקה בכך שהמשיבה רכשה את החלקה לאחר אישור תכנית ההפקעה, טענת המשיב אינה מהווה "שינוי חזית" וניתן לבחון אותה לגופה בשל אופי התביעה והשפעתה הפוטנציאלית על חלוקת העיזבון בין היורשים. לגופו של עניין, הכיר בית המשפט בכלל לפיו יש להעלות טענות הנוגעות לתכניות הפקעה כבר בשלב התכנון, אך החריג במקרה זה נוכח חשיבותן של זכויות הקניין, חוסר ידיעתו של המשיב על התכנית והזכות החלשה יחסית להתנגד לתכנית כפי שהיא נחקקת כיום. זאת ועוד, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי ירידת ערך יתרת הקרקע נגרמה בשל ההפקעה עצמה ולא בשל התכנית, וכי על המשיב לקבל פיצוי מלא בגין החלקה כולה, לרבות החלק שכבר הופקע, על אף שהטענה הועלתה בשלב ההפקעה. עם זאת, בית המשפט ציין גם כי אם טענת ההגנה של המשיב לא תתקבל, תחול תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים לתביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי שווי יתרת הקרקע עלה, ועל כן תביעת המשיב לפיצויים לפי סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה אינה מבוססת. הערעור התקבל, והמשיב חויב לשלם 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. סגני הנשיא א' ריבלין ונ' הנדל הסכימו עם פסק הדין.