ה"פ 29765-05-11

תקציר

העותר, המבקש לרשום בעלות על דירה בנתניה, טוען כי רכש את הנכס בתום לב. מנגד, טוען המשיב, נושה של הבעלים הנוכחי של הדירה, כי מדובר ברכישה פיקטיבית, שמטרתה לקחת את הדירה מנושיו של בעל הדירה. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם רכישתו של העותר אמיתית, והראיות שהוצגו סותרות. עדותו של המוכר לוקה בחוסר אמינות, ומציעה גרסאות מרובות לאירועים. העותרת גם אינה מבהירה פרטים מהותיים, ובעלה – נושה לכאורה של המוכרת – אינו מעיד, למרות שידע עובדות רלוונטיות. ניכר כי הליך המכירה אפוף מסתורין, והעותר אינו מפיג די הצורך את הספקות הסובבים אותו. השופטת מגיעה למסקנה כי המבקשת לא הצליחה להוכיח כי רכישתה הייתה בתום לב, אלא לכאורה לטובת מעמדו של בעלה כנושה. משכך, השופט מצדד במשיב, דוחה את תביעת העותר ומותיר על כנו את העיקולים הקיימים על הדירה. זאת ועוד, נוכח הימנעותה של העותרת מלהביא ראיות משכנעות ואיחורה בנקיטת הפעולה, היא חויבה בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב. פסק הדין של השופט מדגיש כי מעשיהם של העותר והמוכר אינם צפויים להוות רכישה כנה, וללא בהירות לגבי טיבה האמיתי של העסקה, העיקולים יישארו על כנם.