ע"א 2733/19
פסק-דין עליון
תקציר
המערערים והמשיב ניהלו משא ומתן על הסכם פיתוח לחלקת קרקע. המשיב נתן למערערים הצעה בלתי חוזרת להתקשר בהסכם פיתוח, אשר חייבה קבלה באמצעות חוזה חתום ותשלום דמי היוון בתוך פרק זמן מוגדר. המערערים לא קיבלו את ההצעה בתוך פרק הזמן ולפיכך, על פי דין, פקעה ההצעה. המערערים טענו כי המשיב היה צריך לתת להם ארכה לביצוע התשלום, אך בית המשפט מצא כי הנהלים הפנימיים של המשיב הותירו את ההחלטה על מתן ארכה כזו לשיקול דעתו הבלעדי. עוד קבע בית המשפט כי המשיבה לא ניצלה לרעה שיקול דעת זה וכי החלטתה שלא ליתן ארכה הייתה סבירה. זאת ועוד, החלטת המשיב לא היוותה קביעה מוחלטת של זכות חוזית, במיוחד בהתחשב באינטרס הציבורי בהשלמת עסקאות במועד. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור בדבר טעות שנעשתה על ידי המשיב בשובר התשלום, אשר קבע מועד מוקדם מזה שהוסכם. בית המשפט מצא כי טעות זו מהווה חריגה מסטנדרט ההתנהגות המצופה מהמשיב ועולה כדי הפרת חובת תום הלב במשא ומתן. עם זאת, המערערים לא הוכיחו כי הטעות גרמה להם נזק ממשי. בהתחשב בכך ששני הצדדים תרמו, במידה מסוימת, לכישלון המשא ומתן, הורה בית המשפט למשיבה להקצות את החלקה למערערים תמורת דמי היוון לפי שווי הקרקע הנוכחי, כסעד ביניים המגשים בצורה הטובה ביותר את מאזן האינטרסים. השופט א' ברון והמשנה לנשיא (בדימוס) נ' הנדל הסכימו עם פסק הדין.
חקיקה מקושרת
ע"א 2733/19 אורן אלימלך נ' רשות מקרקעי ישראל, עליון (9.6.2022)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.