רע"א 49659-04-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בבקשה לפיצול סעד אזרחי בבית משפט ישראלי. המבקשים, שהם נתבעים בתביעת נזיקין הנוגעת לפרויקט בנייה, ביקשו לערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר שנעתרה לבקשת התובעים לפצל את תביעתם לסעד. התובעים, שהם דיירים ובעלים בבניין שנגרם לו לכאורה נזק עקב עבודות בנייה רשלניות של הנתבעים, ביקשו להגיש תביעה נפרדת לסעד כספי נוסף הנובע מנזקים חדשים. הנתבעים טענו כי בקשת התובעים לא הייתה לפיצול מספר סעדים הנובעים מאותה עילה, אלא ביקשו לפצל תביעה אחת לסעד כספי למספר תביעות. לטענתם, הדבר אינו מותר על פי חוק סדר הדין האזרחי הישראלי, וכי התובעים לא הוכיחו סיבה מוצדקת לאי הכללת הסעד המלא בתביעתם המקורית. לאחר ששקל את בקשת רשות הערעור, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשים, והתיר את הערעור על החלטת הערכאה הנמוכה יותר. השופטת קבעה כי תביעתם של התובעים לסעד כספי נוסף הנובע מאותה עוולה נטענה, מהווה פיצול בלתי מתקבל על הדעת של תביעתם. במקום זאת, התובעים היו צריכים לבקש לתקן את תביעתם המקורית או לפנות לאפיקים משפטיים אחרים. עוד ציינה השופטת כי הנזק החדש הנתבע בתביעה הנפרדת נכלל כבר בכתב התביעה המקורי, ולכן אינו מהווה עילה מוצדקת לפיצול סעדים. יתר על כן, השופטת מצאה כי חוות דעת המומחים שצורפו לכתב התביעה המקורי והמתוקן כבר הצביעו על פוטנציאל שקיעה של יסודות הבניין, ולכן התובעים היו מודעים לנזק זה בעת הגשת תביעתם הראשונית. כתוצאה מכך, הפך השופט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר וקבע כי התובעים אינם יכולים לפצל את תביעתם לסעד. המשיבים (התובעים בתיק קמא המקורי) חויבו בהוצאות המבקשים (הנתבעים) ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של הצדדים ומהווה הכרעה סופית בנושא.