ע"א 5664/98

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית. התיק נסוב סביב מום מולד באשכיו של התובע אשר התגלה במהלך בדיקה שגרתית כאשר התובע היה בן 12. התובע, יחד עם הוריו, תבעו את רופא הילדים המטפל ואת קופת החולים שלהם על רשלנות, בטענה כי רשלנות רפואית של הרופא הובילה לעקרות קבועה ולמצוקה נפשית. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק לטובת התובעת בסוגיית החבות, בנימוק שהרופא לא פעל כפי שרופא ילדים סביר היה נוהג במצב זה. עם זאת, החלטת בית המשפט מתחה ביקורת על כך שהתובע לא עבר את כל הבדיקות הנדרשות, מה שהותיר את היקף הנזק לא ברור. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לתובעת פיצוי צנוע בסך 170,000 ₪ בגין נזק לא ממוני והוצאות עתידיות הקשורות להולדת ילדים. גם תביעת ההורים לנזק נפשי נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי נזקם אינו עומד בקריטריונים לפיצוי. הן הנתבעים, שביקשו לדחות את התביעה, והן התובעים, שביקשו פיצוי מוגדל, ערערו על ההחלטה. ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצאה עילה להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא בדבר אחריות או נזק. שופטי הערעור שיבחו את גישתו הדו-שלבית של בית המשפט המחוזי והסכימו כי הנתבעים התרשלו וכי נזקי התובע נגרמו כתוצאה מרשלנותם, אף שלא ניתן לקבוע את היקף הנזק המדויק. עוד הסכימו השופטים כי הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי ראוי בהתחשב בנסיבות. בנוסף, הם הסכימו עם דחיית תביעת ההורים על ידי בית המשפט המחוזי בגין נזק נפשי. כתוצאה מכך, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, ופסק הדין המקורי נותר על כנו.