ע"א 8263/16

תקציר

החלטת בית המשפט נסובה בעיקר סביב השינויים המשמעותיים בדיני חדלות פירעון שמכניס חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי החדש, התשע"ח-2018, המשנה את ההליכים הן ליחידים והן לתאגידים ושם דגש על שיקום על פני פירוק. עם זאת, ככל שקדם ליישומו של החוק החדש, הוחלה המתווה הקיים בפקודת החברות. בית המשפט המחוזי קבע כי החברות המדוברות חדלות פירעון על רקע משבר תזרימי משמעותי וממושך, לצד חדלות פירעון מאזנית. פסק הדין הדגיש את שני המבחנים העיקריים לחדלות פירעון: מבחן תזרים המזומנים ומבחן המאזן, המשוקללים באופן מסורתי לכיוון תזרים המזומנים אך מוכרים כיום כגישות תקפות באותה מידה. בית המשפט מצא ראיות מקיפות לניהול כושל ולפעילות הונאה פוטנציאלית, כגון העברות נכסים בלתי מורשות, בין החברות, המצדיקות את פירוקן. בנוסף, עלו טענות על תמהיל כספים בפרויקטים שונים ומשיכות לא ראויות לשימוש אישי של בכירי החברה. המערערים ערערו על קביעת חדלות הפירעון, וטענו כי נפילתם הכלכלית נבעה מגורמים ונסיבות חיצוניות. למרות הערעור, שכלל שפע של מסמכים שניסו להוכיח הונאה לכאורה נגדם, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות כדי לבטל את ממצאי חדלות הפירעון המקוריים, ודחה הגשות חדשות בשל חוסר הרלוונטיות שלהן והיעדר הוכחות מהותיות. יתרה מכך, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות על צווי פשיטת רגל נגד בעל השליטה, והסביר כי העסקאות והרשלנות מצדיקות הליכי חדלות פירעון לפי הדין הקיים. לפיכך, בית המשפט הותיר על כנו את החלטת הפירוק, תוך שימת דגש על יסודות משפטיים איתנים ודחה את הערעור כולו. פסק הדין מדגיש את העקביות של אמות המידה המשפטיות המסורתיות המיושמות בגמישות מוגבלת עד למימוש מלוא תוקפו של חוק חדלות הפירעון החדש.