ב"ל 6768-04-12

תקציר

התובע, שסיים לאחרונה התמחות במשרד עורכי דין, ערער לבית המשפט על החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעתו לדמי אבטלה לתקופה של חודשיים ושלושה ימים. התובע טען כי המכון פירש באופן שגוי את החוק הרלוונטי, הקובע כי אנשים שנרשמו לבחינת המקצועות המעשיים בכתב לפי חוק לשכת עורכי הדין לא ייחשבו כמובטלים במהלך החודשיים שקדמו לבחינה. התובע טען כי יש לראות את החזקה כניתנת להפרכה, וכי יש לראותו כפנוי לעבודה אלא אם יוכח אחרת. בנוסף, טענה התובעת כי החוק מפלה לרעה משפטנים ורואי חשבון ופוגע בעקרון השוויון. הנתבע ביקש לדחות את הערעור, בטענה כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בטענות חוקתיות. התובע, יחד עם צדדים נוספים, הגיש לאחר מכן עתירה לבית המשפט העליון, שהביאה לדחיית העתירה עם חזרתו של התובע מטענות חוקתיות. לאחר מכן תיקן התובע את כתב תביעתו כדי להסיר טענות אלה. בית המשפט קבע כי תיקון החקיקה מאזן בין זכויות המתמחים לבין תכלית דמי האבטלה כאמור בחוק הביטוח הלאומי. נמצא כי רישומו של התובע כמובטל בחודשיים שקדמו לבחינה היה פיקטיבי, שכן הוא לכאורה לא היה זמין לעבודה עקב לימודיו. בית הדין הגיע למסקנה כי תביעתו הפרטנית של התובע חסרה שחר, שכן הוא לא חיפש עבודה באופן אקטיבי בתקופה זו. יתר על כן, טענותיה החוקתיות של התובעת לא נדונו, שכן הן בוטלו בבית המשפט העליון. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובע במלואה, וסירב לפסוק הוצאות לנתבע או למדינה, למרות בקשותיהם, שכן המקרה העלה שאלות עקרוניות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, והם יקבלו הודעה על ההחלטה בדואר.