ע"א 567/83

תקציר

בית המשפט העליון פסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לתיקון רישום הבעלות בחלקת קרקע. הבקשה, שהוגשה לפי סעיף 59 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (1969), ביקשה לשנות את לוח הזכויות שרשם את החלקה על שם המדינה. דחייתו של בית המשפט המחוזי התבססה על הגשתה בטרם עת של הבקשה ועל הימנעותם של המערערים מלבסס את זכויותיהם המהותיות. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והסכים כי בקשה מאוחרת לפי סעיף 59 מחייבת הסבר סביר לשיהוי, שהמערערים לא סיפקו. בנוסף, קבע בית המשפט כי תביעת בעלות על קרקע לא רשומה מחייבת הוכחת חזקה ועיבוד לאורך כל תקופת ההתיישנות. באשר לעיבוד חקלאי, נקבע בפסק הדין כי עליו להיות עקבי ורציף בתוך כל חלקה, כאשר עיבוד עונתי או עיבוד של פחות מ-50% מהשטח הנתבע אינו מספיק. בית המשפט תמך בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי לפיהן החזקתם וגידולם של המערערים החלו לאחר שנת 1960 ולא עמדו בדרישות החוק. יתר על כן, בית המשפט העליון סירב להתערב בהערכת הראיות על ידי הערכאה הנמוכה יותר, וקיבל את מסקנתו כי המערערים לא הוכיחו די הצורך את טענתם. השופט א' חלימה נתן את פסק הדין פה אחד, בהסכמת השופטים מ' בייסקי וש' נתניהו. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיב 2,000 ₪, בתוספת ריבית והתאמות הצמדה.