בג"צ 853/10

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה על הסף ולגופה. המדינה טענה לדחיית העתירה בשל איחור בהגשת העתירה, לאחר שבית המשפט העליון כבר דחה את ערעורו של העותר על יסוד תקופת ההתיישנות. נקבע כי לעותר היו הזדמנויות רבות להגיש את העתירה קודם לכן, אך לא עשה כן. נוהל 16.8, המחייב את המדינה לטעון באופן כללי לתביעות התיישנות, אושר כסביר, ושיקף שינוי באופן שבו המדינה ניגשת להתדיינות אזרחית. הנוהל נועד למנוע את נטל התביעות המיושנות, ולציין כי ויתור על תקופת ההתיישנות הוא נדיר ומבוסס על הגינות. העותר לא סיפק כל הצדקה מוצדקת להחמיץ את המועד האחרון להגשה, וחלוף קרוב ל-10 שנים הביא לקיפוח ראייתי בלתי הוגן למדינה. גם ועדת התכנון המקומית ביקשה לדחות את העתירה, שכן העתירה צריכה להידון בבית המשפט לעניינים מנהליים ולא בבג"ץ. בנוסף, עיתוי הגשת העתירה – שהוגשה לאחר שבית המשפט הפרוצדורלי והערכאה לערעורים סיימו את הדיון בעניין – הצדיק דחייה נוספת. כך, איחור בהגשת העתירה, בשילוב עם מחדלה לגופה, הביאו לדחייתה על הסף, והעותר חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין עבור המשיבים.