ע"ב 2686/07

תקציר

התובעת, מורה שהועסקה על ידי הנתבעת שנים רבות, טענה כי פוטרה באופן לא הוגן והופלתה לרעה מחמת גילה. עוד טענה כי חלה הרעה שלא כדין בתנאי העסקתה וכי היא זכאית לפערי שכר וקצבאות שונות. בית הדין מצא כי הנתבעת ניהלה הליך שימוע כדין, המקנה לתובעת זכות טיעון, וכי הפיטורים לא נבעו מאפליה מחמת גיל, שכן הם התבססו על קשייה הכלכליים של הנתבעת והצורך בתוכנית הבראה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובתה של התובעת בעניין ההפחתה שלא כדין בשכרה בשנת 2003, אשר פגעה באופן משמעותי בשכרה ואשר לא הסכימה לה. התובעת הייתה זכאית לתשלום הפרשי שכר אלה כתוצאה מהפחתת הוותק שלה, אך מאחר שלא תבעה סכום זה בתביעתה המקורית, היא הייתה רשאית להגיש תביעה נפרדת לפרט ולהוכיח את הסכום. עוד קבע בית הדין כי ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה לא חל באופן מקיף ואוטומטי על הנתבעת. לפיכך, נדחו טענותיה של התובעת על בסיס הסכם זה, לרבות תביעות בגין דמי ביגוד, מענק יובל, גמול השתלמות ופדיון ימי מחלה שלא נוצלו, שכן היא לא הציגה כל מקור משפטי אחר המזכה אותה בתשלומים אלה. באשר לתביעתה של התובעת לפיצויי פיטורים, הנתבעת לא הכחישה את זכאותה, ובית המשפט קבע כי יש לשלם לה סכום זה, אם כי הוא לא כומת בתביעה המקורית. תביעת התובעת לסך 4,836 ₪ בקיזוזים לשנת 2003 נדחתה מחוסר ראיות. טענות נוספות שהועלו בתצהיר התובעת, לרבות פיצוי בגין הפסד השתכרות ופיטורים שלא כדין, נדחו אף הן שכן הן היוו הרחבה בלתי מותרת של התביעה והתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. סיכומו של דבר, טענת התובע התקבלה באופן חלקי. הנתבע חויב לשלם לתובע 10,800 ₪ דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. הם היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. התובע יכול היה גם להגיש תביעה נפרדת להפרשי שכר ופיצויי פיטורים. הנתבע גם ישלם לתובע 7,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. לשני הצדדים היו 30 יום לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה.