ת"א 2380/02

תקציר

בית המשפט מצא את הנתבע הראשון אשם בגניבת 11,109,470 ₪ מכספי הנאמנות של התובע. טענות הנאשם כי מדובר בהשקעה מוסכמת ולא בגניבה, נדחו שכן הרשעתו הפלילית של הנאשם באותו עניין שימשה ראיה חותכת. הסכום בסך 1,576,223 ₪ נוכה מסך הסכום שנגנב, שהוא הסכום שהחזיר הנתבע לחשבון הנאמנות. בנוסף, קיבל בית המשפט את טענת הנתבע כי יש לנכות את שכר הטרחה ששילמה לו הנאמנות בגין עבודות משפטיות קודמות, בסך 189,450 ₪, מהסכום הכולל שנגנב, שכן מדובר בשכר טרחה ששולם כדין ולא כחלק מהגניבה. בית המשפט בחן גם את פיצוי הפשרה ששילם בנק לאומי בסך 10,500,000 ₪, ממנו נוכו שכר טרחת התובע בסך 2,340,000 ₪, וקבע כי ניכוי סביר מסכום זה יהיה 17.5% בתוספת מע"מ, קרי 2,149,875 ₪. לאחר סיכום הניכויים, נמצא כי הסכום הסופי שיש לחייב את הנתבע הראשון, נכון ליום 1.2.03, הוא 8,632,755 ₪. עוד קבע בית המשפט כי אשתו של הנאשם הראשון, הנתבע השני, אינה אחראית לגניבה רק בשל היותה נשואה לו. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת השנייה הייתה שותפה לגניבה, או כי ניהלה משק בית משותף או חלקה כספים עם הנתבע הראשון. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע השני נהנה מהכסף שנגנב, בפרט מהעברות שבוצעו לחשבונות משותפים של שני הנתבעים, אשר הפחיתו את יתרת החוב בגין בניית פנטהאוז הרשום על שם הנתבע השני. סכום העברות אלה, בסך 850,000 ₪ ליום 1.2.03, ו-18,000 ₪ נוספים שהועברו לחשבונו האישי של הנאשם השני, חויבו לפירעון. הסכום האחרון שנגבה מהנאשם השני היה 1,192,204 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.2.03. בית המשפט פסק גם על חלוקת הוצאות, לרבות אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, שהנתבעים חויבו לשלם לתובע.