עת"מ 49730-10-15

תקציר

העתירה מערערת על החלטת המשיבים לדחות את בקשת העותר לקבל מידע בדבר הנתונים הכמותיים של היתרי התנועה שניתנו לפלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה. המשיבים דחו את הבקשה, בנימוק של חשש לביטחון המדינה ולביטחונם של אנשים כנימוקים. העותר טען כי ההחלטה שרירותית ובלתי סבירה, בעוד המשיבים טענו כי היא סבירה וחוקית, בהתחשב ברגישותו של המידע המבוקש. בית המשפט, לאחר שעיין בחומרים שהוצגו בדיון בדלתיים סגורות, אישר את החלטת המשיבים והגיע למסקנה כי חיסיון המידע גובר על זכות הציבור לדעת. בית המשפט מצא כי החלטת המשיבים אינה מנוגדת לחוק והיא סבירה, בהתבסס על הסיכונים הביטחוניים הפוטנציאליים הכרוכים בחשיפת המידע, אף בצורה כמותית וסטטיסטית. טענת המשיבים כי המידע היה שייך לשירות הביטחון הכללי, ולפיכך חרג מתחומו של חוק חופש המידע, לא הייתה הסיבה המוצהרת לדחייה, אך בית המשפט תמך בכל זאת בעמדתם. פסק הדין התייחס גם לחזקת החוקיות המינהלית המוקנית להחלטת המשיבים ולהבחנה בין המקרה הנוכחי לבין פסקי דין קודמים בנושא גילוי מידע. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, והעותר חויב לכסות את הוצאות המשיבים, למרות שהכיר באיחור המופרז בהיענות לבקשת המידע.