ע"א 7829/18

תקציר

פסק הדין כולל שני ערעורים אזרחיים הנוגעים לתביעות נגד נושאי משרה ורואי חשבון בחברה, שרובם נסובו סביב כלל שיקול הדעת העסקי וסוגיות פרוצדורליות במשפט האזרחי. המערערים הלינו על כך שבית משפט קמא הפעיל שלא כדין את כלל שיקול הדעת העסקי כדי לדחות את תביעתם על הסף, בטענה כי הוא צריך לשמש רק חזקה ראייתית ולא עילה לדחייה על הסף. בית הדין אישר, עם זאת, כי במקרים שבהם אין סיכוי ממשי להצלחה, יש הצדקה לדחייה על הסף. המערערים עדיין היו רשאים לתקן את כתב תביעתם בבית המשפט, לתקן סוגיות הקשורות לאי הפעלת שיקול דעת עצמאי בין נושאי משרה ולהבהיר טענות רשלנות או פזיזות. בית משפט קמא דחה תחילה טענות אלה בטרם הוגשו כתבי הגנה, וציין כי לא הוכיחה בהן עילת תביעה, במיוחד משום שכלל שיקול הדעת העסקי מגן על נושאי משרה כאשר החלטות מתקבלות בתום לב וללא ניגוד עניינים. עם זאת, בית המשפט לערעורים מצא כי טענות מסוימות, כגון אי הפעלת שיקול דעת עצמאי או אלה הנוגעות לרשלנות רואה החשבון המבקר, זקוקות לבדיקה נוספת ולא ניתן לדחות אותן על הסף, במיוחד בהתחשב באמות מידה משפטיות מתפתחות כמו "בדיקה מוגברת". הערעור התקבל בחלקו, ואפשר למערערים לתקן את תביעתם כאשר בית המשפט המחוזי יבחן את הפרטים הפרוצדורליים הנדרשים. יתר על כן, ערעורים הקשורים לחבות רואה החשבון המבקר טענו כי הנזקים השפיעו בעיקר על צדדים שלישיים כמו משקיעים או נושים, וסיבכו תביעות שהופנו על ידי מפרקים בשם חברות חדלות פירעון. עם זאת, בית הדין לערעורים החליט כי הדחייה על הסף מוקדמת מדי והחזיר את התיקים לבחינה מחודשת תוך עידוד תיקונים מפורטים בתביעות. פסק הדין הסופי אינו מביע דעה לגופו של עניין, אלא מדגיש זהירות בסילוק תביעות ללא שיקול דעת פרוצדורלי יסודי, המשקף את אופיין המתפתח של דוקטרינות משפטיות רלוונטיות.