עמ"ש 45892-09-21

תקציר

השופטים, צבי ויצמן, יעל מושקוביץ וצביה גרדשטיין פפקין, החליטו לדחות את הערעור לאחר ששקלו בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים. בפסק הדין נאמר, כי ערכאת הערעור נענית, ככלל, לממצאים העובדתיים ולקביעותיו המהימנות של בית משפט קמא, ואין במקרה זה דבר המצדיק חריגה מעיקרון זה. בית המשפט מצא כי העדים שייצגו את המערערים אינם מהימנים. כך למשל, בית המשפט לא האמין לעדותה של הבת המנסה להרחיק עצמה וממערער נוסף מידיעה על מטרת הבדיקה הרפואית של המנוח. בית המשפט הטיל ספק גם בעדותו של א', שטען כי אינו זוכר אם הוא או גיסו שינו את קובץ Word של הצוואה. משכך, אישר בית המשפט קמא את קביעתו של בית משפט קמא כי א' ערך שינויים בצוואה משנת 2014, לרבות השינוי המהותי בסעיף 3, וקביעות עובדתיות אלה מחזקות את התרשמותו של בית משפט קמא מחוסר מהימנותם של עדי המערערים. לאחר מכן בחנו השופטים האם יש לבטל את הצוואה מ-2015. הם הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי א', בהיותו נהנה, ערך את הצוואה או התערב בעריכתה. על פי סעיף 35 לחוק הירושה, מעשה כזה הופך את הצוואה לבטלה. בית המשפט דחה את טענת המערערים כי יש לבטל רק חלק מהצוואה, שכן המערערים עצמם הודו כי כוונת המנוח הייתה להעביר את עזבונו לאמו, והנכדים, העומדים לרשת באמצעות הצוואה, יזמו את ההליך. השופטים אישרו גם את קביעתו של בית משפט קמא בדבר השפעה בלתי הוגנת, וציינו כי חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת היא חלוטה במקרים בהם נהנה עורך צוואה. בנוסף, אימץ בית המשפט את נימוקיו של בית משפט קמא כי הצוואה פסולה בשל היעדר יסודות בסיסיים הנדרשים בחוק – הצוואה לא הוגשה לרשות על ידי המצווה עצמו, כמתחייב מסעיפים 22 ו-25 לחוק הירושה. משכך, נדחה הערעור, הוטל על המערערים לכסות את הוצאות המשיב, בסך 20,000 ₪, והערבות שהופקדה הייתה אמורה להיות מועברת למשיב. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 18.12.2022.