ת"א 21217-12-19

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה כספית בסך 130,000 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעת. הנתבע טען כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות עניינית לדון בתיק וביקש לדחות את התביעה, בטענה כי עילות שונות של התביעה מצויות בסמכותן של ערכאות שונות. בית המשפט הסכים כי אין לו סמכות וכי אין לדחות את התביעה אלא להעביר אותה לבית משפט השלום. זאת, משום שהתביעה, על אף התייחסותה להליכים קודמים ולעניינים מנהליים, הייתה בעיקרה תביעת נזיקין המבקשת פיצוי בגין הפסדים כספיים. הסעד המבוקש על ידי התובעים לא היה פגיעה ישירה בהחלטה מנהלית אלא בעקיפין שכן הוא ביקש פיצוי בגין תוצאותיו של מעשה מנהלי שהושלם – עיקול ומכירה של רכב. בית המשפט הדגיש כי מאחר שעיקול הרכב מהווה מעשה גמור, לא ניתן עוד לתקוף ישירות את ההחלטה המנהלית. עוד נמצא כי המקרה הנוכחי שונה מתקדימים קודמים שצוטטו על ידי הנתבעת, שכן הפעולה השלטונית הנדונה כבר בוצעה, והתובעים לא ביקשו להתערב בהחלטות מנהליות שוטפות. לפיכך, התביעה, במהותה, נפלה בסמכותו של בית משפט השלום, והעברת התיק הייתה דרך הפעולה הראויה. ההחלטה לא מנעה מבית משפט השלום להכריע בטענות הנתבע בדבר חוסר יכולתם של התובעים להעלות נושאים מסוימים בשל החלטות קודמות של בית המשפט או דוקטרינת ה-res judicata.