רע"א 1407/94

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור בהתבסס על לשונו הברורה והמחייבת של סעיף 6 לחוק הבוררות, הקובע כי על בתי המשפט לפעול בהתאם להוראות אמנות בינלאומיות בנושא בוררות שישראל צד להן. זה כולל את אמנת ניו יורק להכרה ואכיפה של פרסי בוררות זרים. השופטים, השופט חשין והשופטת שטרסברג-כהן, מסכימים כי לשון דיני הבוררות והאמנות מחייבת ואינה מותירה מקום לפרשנות. הם מדגישים כי חובתם של בתי המשפט לעכב הליכים היא מוחלטת, אלא אם הסכם הבוררות אינו תקף או בלתי אפשרי לביצוע. במקרה זה, בית משפט בישראל אינו יכול לדון בתביעה אם הצדדים הסכימו לבוררות בסכסוך ביניהם, וכל ניסיון לעקוף את הסכם הבוררות באמצעות "הסכם" לוותר עליו לא יצלח. פסק הדין מדגיש את חשיבותם של הסכמי בוררות ומתייחס לדוקטרינת תום הלב כמוצא אחרון כאשר כלים משפטיים אחרים אינם זמינים. פסק הדין, אם כן, לא רק דוחה את הערעור אלא גם מחזק את עדיפותם של הסכמי בוררות ואת החריגים המצומצמים לאכיפתם.