ע"א 540/16

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם החציבה בחלקות חרגה מייעודן התכנוני וכיצד הדבר משפיע על גובה הפיצויים להם זכאים המערערים לקבל בעקבות הפקעה. בית המשפט מוצא כי פעולת החציבה שבוצעה בחלקות טרם הפקעתן בוצעה כדין, שכן היא בוצעה ברישיון לפי פקודת המכרות, ועל כן זכאים המערערים לקבל פיצוי לפי מלוא שווי המחצבה בעת ההפקעה. יש לחשב שווי זה על פי שיטת "היוון ההכנסה", בה נקט גם בית משפט קמא, ובהעדר ערעור על קביעותיו של בית המשפט בדבר שווי החלקות, קביעות אלה יישארו על כנן. עוד קובע בית המשפט כי בקשת המערערים לשינוי מסלול הפיצוי בדיעבד אינה מוצדקת, שכן הם בחרו באופן ברור במסלול הפיצוי בהתאם לתמורה ששולמה בגין הקרקע בעת ההפקעה בעסקה וולונטרית, ואינם רשאים לשנות את דעתם. זאת ועוד, טענות המדינה בדבר יתרת הפיצויים שהיא חייבת למערערים נדחות, שכן הן לא הועלו ולא נדונו במהלך הדיון בתיק, ומתייחסות לביצוע פסק הדין וההתחשבנות שנערכה בשלב מאוחר יותר. שני הערעורים נדחים, אפוא, והחלטתו המשלימה של בית משפט קמא נותרת על כנה.