ו"ע 405/04

תקציר

פסק הדין דן בשלושה ערעורים על חוקיותם של צווי תפיסת קרקעות להקמת גדר ביטחון בפריפריה הצפון-מזרחית של ירושלים. העוררים, עשרות תושבים ישראלים שנפגעו מתוואי הגדר, טוענים כי הוא פוגע קשות בזכויותיהם הבסיסיות ומשרת צרכים דמוגרפיים ולא ביטחוניים. הם מציעים מסלול חלופי שיפגע פחות בחייהם. משכך, מצדיק המשיב את הצווים כנחוצים לצורכי ביטחון וטוען כי המערערים נעדרי מעמד, שכן לא נגרם להם נזק ישיר. בית המשפט מוצא כי מעמדם של המערערים כתושבים ישראלים שנפגעו מהצווים מהווה עילה מספקת לערעורם. היא מכירה בהשפעתה הקשה של הגדר המסודרת על חופש התנועה של המערערים, ומכירה בה כזכות יסוד הדומה לחופש הביטוי. על בית המשפט לאזן זכות זו מול אינטרסים ביטחוניים. יצוין כי חופש התנועה אינו מוחלט ויש להגבילו באופן סביר לאור זכויות ואינטרסים מתחרים. בבואו להעריך את מידתיות פגיעתה של הגדר בוחן בית המשפט את מספר התושבים הנפגעים ואת עוצמת הפגיעה בזכויותיהם. מסקנתה היא כי תוואי המשיב גורם נזק משמעותי אך הוא סביר ומידתי בהתחשב בהקשר הביטחוני. עם זאת, קיבולת מסוף המעבר המתוכנן אינה מספקת, ובית המשפט הורה להגדיל את מספר התושבים בשעה ל-5,000 בשעות השיא בבוקר כדי למזער את הנזק. למרות תמיכתו בתוואי הכללי של הגדר, בית המשפט נותר פתוח לשנותה עבור ראס ח'מיס אם יימצא פתרון הנדסי הולם. בסופו של דבר, פסק הדין מדגיש את הצורך בגישה מאוזנת, המקיימת את נחיצותה של גדר הביטחון תוך חיוב שינויים שיצמצמו את פגיעותיה בזכויות התושבים. בית המשפט קובע כי מעשיו של המשיב סבירים ומידתיים ככלל, ודוחה את הערעורים בשינויים האמורים. החלטה זו, שניתנה ב-1 ביוני 2005, מדגימה את הליך הביקורת השיפוטית בהבטחת איזון דק בין אמצעי הביטחון לבין זכויות היסוד.