עת"מ 2599-01-20

תקציר

העותר הביא בפני בית המשפט תביעה לערער על החלטת הגוף המינהלי, אשר קבע וסימן את בחינתו המקצועית לרפואת שיניים. הוא טען כי היה צריך לפסול שתי שאלות בבחינה מכיוון שהיו להן שני מסיחי דעת זהים, מה שגרם לו ללחץ ובלבול. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי מדובר בטעות מינורית שניתן להתעלם ממנה בקלות ואינה מצדיקה התערבות בשיקול דעתו של הגוף המינהלי. בית המשפט הסכים עם המשיבים. היא הדגישה את הצורך בזהירות בעת מתן רישוי לאנשי מקצוע רפואיים וקבעה כי לא תחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו של גוף המומחה. בית המשפט מצא כי טענת הדחק של העותר לוקה בחסר, מה גם שרוב הנבחנים ענו נכון על השאלות. יתר על כן, בית המשפט ציין כי תשובותיו השגויות של העותר לשאלות אלה היו מסכנות את חיי החולה. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת הגוף המנהלי שלא לקבל את הערעור הייתה סבירה וכי אין בסיס חוקי להתערב. בית המשפט התייחס גם לכמה סוגיות בעייתיות בהליך הבדיקה ובהתנהלות המשיבים, אך סבר כי אין בהן די כדי לשנות את ההחלטה. לפיכך נדחתה העתירה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.