עמר"מ 61606-02-17

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעבירת משמעת שביצע עובד רשות מקומית. העובד הואשם במספר סעיפים של התנהגות בלתי הולמת כלפי עמיתיו והממונים עליו, כולל תוקפנות מילולית, איומים ואלימות פיזית. העובד טען כי התנהגותו מקובלת בהקשר של התרבות הארגונית במחלקתו, וכי ההליכים המשמעתיים שננקטו נגדו הם תוצאה של תפקידו כיו"ר ועד העובדים. עם זאת, בית הדין המשמעתי מצא אותו פה אחד אשם בעבירות המשמעת והטיל עליו אמצעי משמעת של פיטורים מיידיים, תוך שמירה על זכויותיו הכספיות של העובד עד גיל פרישה. העובד ערער על פסק הדין וטען כי בית הדין לא שקל מספיק את התרבות הארגונית בה עבד, מה שהוביל לנזיפה קשה ולאפליה כלפיו. עם זאת, בית הדין לערעורים דחה את התביעה, וקבע כי התנהגותו של העובד חרגה מגבולות המקובל בכל תפקיד או ארגון, וכי אמצעי המשמעת שהוטל היה מידתי ביחס לעבירות שבוצעו. בית הדין דחה גם את טענת האכיפה הבררנית, שכן התנהגותו של העובד נמצאה ייחודית בהיקפה ובחומרתה בהשוואה לעובדים אחרים. כמו כן, בית הדין קבע כי נסיבותיו האישיות של העובד אינן גוברות על הצורך לקיים את נורמות המשמעת בשירות המדינה. לפיכך, הערעור על פסק הדין נדחה, ואמצעי המשמעת המקורי אושר.