ע"פ 235/60
פסק-דין עליון
תקציר
אדם הורשע בפריצה לתחנת דלק על סמך ראיות טביעות אצבע. טביעות האצבע נמצאו על שמשת אשנב מנופצת בתוך התחנה. הנאשם טען כי ניתן היה להשאירם שם בעת ביקורו בתחנה כדי לשטוף ידיים או לשתות מים, דבר שהיה סביר על פי מתווה התחנה. עם זאת, בית משפט קמא דחה הסבר זה משום שהנאשם שיקר למשטרה במהלך חקירתה והכחיש כל מעורבות. בית המשפט העליון ביטל את ההרשעה, וקבע כי שקריו של הנאשם לא הצביעו בהכרח על אשמתו, ויכול היה לנבוע מחשש להאשמה שלא בצדק. ראיות טביעות האצבע לבדן לא הספיקו כדי להרשיע את הנאשם מעבר לספק סביר, במיוחד בהתחשב בהסברו המתקבל על הדעת כיצד הגיעו טביעות אצבעותיו לזירה. בית המשפט הזהיר כי יש להתייחס בזהירות לראיות טביעות אצבע, ובמקרה זה קיימת אפשרות ריאלית לחפותו של הנאשם. הערעור התקבל, ההרשעה בוטלה והנאשם זוכה.
ע"פ 235/60 מנצור נ' היועץ המשפטי לממשלה, עליון (27.2.1962)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.