ע"פ 209/87

תקציר

המערער הורשע בעבירות של ניסיון רצח, החזקת נשק שלא כדין והיזק בזדון, בעיקר על סמך עדויות של שותף לפשע במשטרה. במהלך המשפט, כאשר חזר בו השותף מהודעותיו במשטרה בבית המשפט, השתמש בית המשפט המחוזי בסעיף 10א לפקודת הראיות כדי להסתמך על ההודעות הראשונות במשטרה, והביא להרשעת המערער. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, בקובעו כי אותן ראיות יכולות לשמש חיזוק הדרוש הן לפי סעיפים 10א(ד) והן לפי סעיף 54א(א) לפקודה, שעניינם עדות שותף. בית המשפט הדגיש כי משקלן של ראיות לחיזוק לא צריך להיקבע רק על ידי סיוע פורמלי אלא גם על פי מהימנות ההודעה והראיות המאששות שהוצגו. חרף טענת המערער כי הכוונה להרוג לא הוכחה, מצא בית המשפט ראיות מאוששות דיין המצביעות על כוונתו, כגון שיחות שקדמו לאירוע והודאות לאחר המעשה. בית המשפט העליון ציין כי עונש של שבע שנות מאסר, עם חמש וחצי מאסר על תנאי, ראוי בהתחשב בחומרת המעשה. לפיכך נדחה הערעור, שאישר את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר.