ת"א 17564-09-13

תקציר

התובע הגיש תביעה לסעד הצהרתי בדבר זכויות במקרקעין, אשר לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בה. עם זאת, השופט דחה את התביעה על הסף בשל מעשה של בית המשפט, קרי פסק דין קודם של בית משפט השלום בתביעת פינוי בין אותם צדדים. פסק הדין בתביעת הפינוי עסק בפינוי התובע מהרכוש המוגן והכריע במשתמע בשאלת הדיירות המוגנת של התובע. בית המשפט קבע, כי החלטת בית משפט השלום בעניין זכות הדיירות המוגנת של התובע לא הייתה החלטה אגבית בעניין הפינוי, אלא החלטה ישירה בעניין, בהסכמת הצדדים וב"אישורם". כך התגשמו יסודות ההשתק של הסיבה. בנוסף, קבע בית המשפט כי לבית משפט השלום סמכות לדון בקיומה של זכות הדיירות המוגנת, ולסווג אותה כעניין מקרקעין שבסמכותו הבלעדית של בית משפט השלום. לפיכך נדחתה תביעת התובע, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחה בסך 30,000 ₪.