עב"ל 56838-09-11

תקציר

המערערת, עקרת בית עם 40% נכות רפואית, ערערה על דחיית תביעתה לקצבת נכות כללית על ידי המוסד לביטוח לאומי. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם יש לבחון את המערערת כ"נכה" או כ"עקרת בית נכה" לפי חוק הביטוח הלאומי. בית הדין האזורי קבע כי המערערת נופלת לקטגוריה האחרונה ודחה את תביעתה, שכן היא לא עמדה בדרישות לחריג עבר תעסוקתי. בית המשפט גם אישר את הדרישה הרגולטורית של 50% נכות רפואית ל"עקרות בית נכות", ומצא אותה עולה בקנה אחד עם ההבחנה של המחוקק בין "נכה" לבין "עקרת בית נכה". בנוסף, טען בית המשפט כי כל תיקון להסדר הקיים, אשר לכאורה מפלה את המערערת, צריך להידרש על ידי המחוקק, בשל הפטור מדמי ביטוח לעקרות בית. הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לא צלח, שכן בית המשפט העליון הסכים עם פרשנות הערכאה הנמוכה יותר לחוק. ההחלטה הדגישה את סמכותו של המחוקק להבחין בין קטגוריות שונות של מבוטחים ואת תפקידו של המחוקק המשני בקביעת הסדרים ראשוניים. גם בקשת המערערת לבחון את עניינה על יסוד נסיבותיה האישיות נדחתה. לפיכך, הערעור נדחה, מה שמחזק את תוקפו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.