דנ"פ 5625/16

תקציר

במקרה הנדון, דן בית המשפט בפרשנותו של סעיף 77 לחוק העונשין בדבר פיצויים לנפגעי עבירה שלא נפגעו ישירות. השאלה המרכזית הייתה האם תקרת הפיצוי החוקית חלה באופן קולקטיבי על כל הנפגעים העקיפים, כגון בני משפחה, או באופן פרטני. השופטת ברק-ארז, בתמיכת הרוב, הגיעה למסקנה כי התקרה משקפת את הסכום הכולל שנפסק לכל הנפגעים העקיפים יחד, תוך הבטחת הגינות פרוצדורלית והגבלת סטיות מעקרונות דיני הנזיקין. ההחלטה הכירה בכך שבעוד שהליך הפיצוי בתיקים פליליים שונה מהליך אזרחי, אסור שהוא יוביל לפסיקה מופרזת או שרירותית, תוך הגנה על זכויותיהם של הקורבנות והפוגעים כאחד. פסק הדין שם דגש על צדק פרוצדורלי ושיקום העבריין, תוך הכרה בנתונים מעשיים המראים כי נפגעים רבים אינם פונים לתביעות אזרחיות בשל חסמים שונים. הרוב הסכימו על הרחבת הזכאות לפיצוי כך שתכלול גם בני משפחה מדרגה ראשונה תוך הגבלת סך הפיצוי לסכום התקרה. עם זאת, הדעות החולקות הציעו לאפשר פיצוי עד התקרה לכל נפגע עקיף, תוך הפעלת שיקול דעת שיפוטי רחב יותר. ככלל, בית המשפט שאף לגישה מאוזנת, המבטיחה סעד מהיר ויעיל לנפגעים תוך שמירה על זכויות הנאשמים ושמירה על תקינות ההליך המשפטי.