ת"א 2124/03

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש לתקן את מה שלטענתם מהווה טעות סופר בפסק דין קודם. המבקש ביקש להוסיף לפסק הדין שני מרכיבים כספיים: החזר חלקו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, ותשלום מע"מ על שכר טרחת עורך דין. בית המשפט מצא כי הבקשה להחזר הוצאות משפט אינה מחדל מקרי אלא שינוי מהותי של פסק הדין, ולכן דחה אותה. בנוסף, הם ציינו כי המבקש לא דרש החזר בסיכומיו, מה שהצדיק עוד יותר את הדחייה. באשר לתשלום מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין, טענה המבקשת כי יש להוסיף אותו לסכום הפיצוי בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין. הם גם הפנו לפסק דין של השופט פריאל שתמך בטענתם. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, ופירש את התקנות הרלוונטיות באופן ברור וחד משמעי כאוסרות על הכללתו או הוספתו של מע"מ לשכר טרחת עורך דין. הם הבדילו בין כללי לשכת עורכי הדין לבין תקנות סדר הדין האזרחי, המסדירות את נושא הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין במערכת היחסים שבין תובעים לנתבעים. בית המשפט כיבד אך חלק על פסק הדין שצוטט על ידי המבקש, ובמקום זאת התיישר עם החלטות אחרות של בית המשפט בנושא. משכך, נדחתה גם הבקשה להוספת מע"מ לשכר טרחת עורך דין. בית המשפט הכיר בעוול שבמצב הנוכחי, בו תובע זוכה אינו מקבל פיצוי בגין תשלומי מע"מ לעורך דינו, אך חש מחויב ללשון הברורה של התקנות. הם הציעו שניתן לתקן את האנומליה באמצעות תיקונים לחקיקת משנה. בינתיים נדחתה הבקשה במלואה, והמזכירות הונחה למסור העתקים מההחלטה לבאי כוח הצדדים.